מאמרים לליטיגטורים

ככול שתשובותיכם יספקו את השופט, סביר מאוד שיתאפשר לכם להמשיך בחקירתכם בלא קטיעתה. אבל, מה יהיה עליכם לעשות אם תשובותיכם לא יניחו את דעתו של השופט? אל תשכחו לרגע כי לשופט אין זמן בלתי מוגבל לתיק שלכם. ממתינים בלשכתו עוד תיקים רבים נוספים לבירור, ולכן סביר שהמעורבות של השופט קשורה גם לרצונו לייעל את הדיון בצורה המרבית והמיטבית בלי כמובן לפגוע בזכויותיכם הדיוניות.

השאלה היא האם למרות הערות השופט תחליטו לדבוק בתוכניתכם המקורית באשר לאופן חקירת העד בלי לסטות ממנה או שמא בעקבות התערבות השופט תשקלו לנתב את החקירה לכיוון שונה מזה שתכננתם מראש?

כדאי שתזכרו כל העת: השופט ש"מטריד" אתכם (כביכול) בשאלות הוא גם זה שיכתוב בסופו של יום את פסק הדין, ולא רק שהוא מוסמך להפנות שאלות (עיינו בתקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984) אלא אולי אף עדיף לכם לנסות "להיכנס" עד כמה שניתן לראשו של השופט ולהתאים את המשך ניהול החקירה בהתאם, ולא לומר לעצמכם מתוך מחשבה מוטעית" אני לא רוצה שיפריע לי, שיחדל כבר מלקטוע לי את חוט המחשבה. לא אכפת לי מה יחליט השופט, ואם בסופו של דבר הוא יחליט נגדי ממילא אגיש ערעור". מחשבה זו עלולה להיות מסוכנת לכם וללקוח שלכם. אתם עלולים למצוא את עצמכם במקום לא טוב עם תוצאה שונה מזו שהייתה מתקבלת אלמלא הייתם מתעקשים שלא לקבל את הערותיו של השופט. אז אולי בכל זאת עדיף לכם להקשיב להערות השופט, ואז גם תוכלו לשקול אם נכון לכם יותר לשנות את כיוון חקירתכם, שאולי גם תתאים יותר לעמדתו של השופט באשר לסוגייה שאתם בדיוק חוקרים עליה.

חשוב גם לזכור עוד דבר: היה והשופט אכן יתערב בחקירה וישאל שאלה את העד, הרי מיד לאחר שיסיים לשאול תוכלו גם אתם במסגרת הזכות המוקנית לכם בדין להשלים את שאלותיכם בעקבות שאלות בית המשפט, ולנסות למנף את תוכן התשובות שהשיב העד לשופט לטובתכם בדרך שאולי לא חשבתם עליה קודם לכן.

ואולם, אם חלילה תשובות העד לשאלות היזומות של השופט הרעו את מצב הקייס שלכם, או אז יהיה עליכם לנקוט בדרך שונה גם בהליך המשפטי המתקיים עתה, וגם בהמשך אם יוגש ערעור.

ישנן מגוון דרכים כיצד לנסות "לחדור" למוחו של שופט (ואותן, כמו מצבים רבים נוספים שמתרחשים בדיון ביניכם לבין השופט, תוכלו ללמוד ולתרגל היטב בדיונים האימוניים בקורס לעורכי דין של פרוליטי). למשל, אחת הדרכים הינה להפנות לשופט "שאלות דופק", כמו למשל (רשימה לא סגורה), לעצור לרגע את החקירה שלכם, לפנות אל השופט ולומר לו במלוא הנימוס: "כבודו וודאי מבין לאן אני חותר בשאלותיי" ולהמתין לראות כיצד יגיב; או: "כבודו, עוד מספר דקות אני מסיים את החקירה בנקודה זו". היה וההתרשמות שלכם היא שהשופט מקרין אי נוחות משאלותיכם, או אז כדאי לפנות אל השופט בנימוס, בין השאר כדי שייווכח שאתם ערים לתחושתו ומביאים בחשבון כל העת  את דעתו  ולא מתעלמים ממנה לרגע, ולומר לו: "כבודו, אני מקווה שאני לא משעמם מדי את בית המשפט" ו/או: "יאמין לי כבודו כי בהמשך החקירה הכול יתבהר לכבודו", וזאת כדי לנסות לזכות לקבלת "קרדיט" מהשופט באשר לאופן החקירה שלכם, ועוד כיוצא באלה, ללמוד מיד על הלך המחשבה של השופט מאופן תגובותיו, ולכלכל מיד את המשך צעדיכם בהתאם.

ניקח דוגמא נוספת נפוצה מאוד בשגרת הדיונים: אתם מפנים מבט אל השופט (מומלץ מאוד לעשות זאת מדי פעם ולא להסתפק רק בהפניית מבט אל עבר העד הדפים שבידיכם והלקוח) ומתרשמים מהבעות פניו, גם אם איננו פוצה פה, שהוא  איננו מרוצה מתוכן השאלות שאתם שואלים ודרך הצגתן לעד, אך אתם בכל זאת סבורים שאתם פועלים נכון.

במקרה כזה, אתם יכולים לפנות לשופט ולומר לו למשל: "אולי אני טועה בתחושתי, ואודה לכבודו אם יתקן אותי, אני מתרשם שכבודו אינו מרוצה משאלותיי ואשמח להבין מכבודו מדוע".

אמנם, זה לא יחייב אתכם לשנות את קו החקירה שלכם שאתם שלמים אתו, אבל זה בהחלט יסייע לכם להבין טוב יותר את "ראשו" של השופט, להיערך לכך בהמשך ניהול התיק, ולפחות ייראה מצידכם כצעד התנהגותי נכון כלפי בית המשפט. מותר שלא להסכים להערת השופט אך ראוי תמיד להאזין לה ולשקול אותה בכובד ראש.

סיכומם של דברים, על מנת להימנע ממצבי אי נוחות, תסכול ולחץ מיותרים, נכון יהיה מצדכם להניח כאקסיומה שלשופט חשוב תמיד לחתור לעשיית צדק והוא יתור אחר כל דרך לצמצום הפער האינהרנטי בין האמת המשפטית לאמת המוחלטת בבואו לכתוב את פסק הדין. אחת מאבני הדרך החשובות למיקסום משקל טיעוניכם בפניו הנה כאמור חיפוש ועידוד האינטראקציה המילולית והלא מילולית ביניכם לבין השופט. מומלץ אפוא להתכונן גם אליה במשרדכם.